מדריך המוזיאונים הגדול או ברוכים הבאים לתור שלכם

בואו נדבר תרבות. אבל תרבות כזו, שהכי מאפיינת את צרפת, כי לשם אנחנו לוקחים אותכם היום. תרבות המוזיאונים, תרבות התערוכות, תרבות המופעים ותרבות העמידה בתור. כן, אם יש משהו שלא חסר לצרפתים, זה את הסבלנות הנחוצה בשביל לעמוד בתור כניסה לכל מוזיאון או תערוכה שנפתחים בעיר.

טוב, זה הגיוני שיש להם את הסבלנות, הם הרי לא צריכים לחפש מלונות מומלצים במקסיקו בחיפוש קדחתני אחר היעד הבא של החופשה שלהם (מהסיבה הפשוטה שהם יוצאים לחופש משמעותי פעם בשנה ומתכננים הכל כמה חודשים טובים מראש) או בחיפוש אחר בתי מלון בצרפת .טוב, זה כי הם גרים שם.

ועכשיו ברצינות, אנחנו יודעים שסביר להניח לא ירשתם את הסבלנות האירופאית של העמידה בתור, אז החלטנו לקחת את העמידה המייגעת על עצמנו, בשביל לספר לכם לאן כדאי ללכת ועל איזה מקום אפשר לוותר בכיף. רק אל תתעצלו להמשיך לקרוא, כן..

 הלובר, כי במה נתחיל אם לא בו

נתחיל בזה שנזהיר אותכם, שמדובר במוזיאון גדול ומעייף ביותר. קומות ועוד קומות, מעברים ועוד מעברים ומפה אחת שלא עוזרת לכם להבין מי אתם, איפה אתם ולמה אתם. לבסוף, אתם גם תשברו ותנסו לשאול את אחד המשגיחים לאיזה כיוון ללכת בשביל לראות את המונה ליזה, תהנהנו עם הראש למשמע הוראות בצרפתית ותבינו שזה לא עזר ואולי מוטב לנווט לשם בעזרת הוייז.

לבסוף, כאשר תגיעו אל מונה ליזה, תגלו ש –א – מדובר בציור פיצי שתלוי על קיר כהה מדי, שלא עושה עמה שום חסד. ו – ב – תגלו שעל מנת להגיע עד אליה ולהצטלם על הרקע שלה (לאוהבים להופיע בכל תמונה) או לצלם אותה (למבינים שאמנות לא תמיד חייבת לכלול גם אותה) יש לכם עוד תור לא קטן לעמוד בו.

מעבר לזה, המוזיאון כולל המון דיוקנים של אנשים שלא אתם ולא צרפתים שמעו עליהם, המון יצירות שקשורות לאירועים דתיים כאלה ואחרים והמון תמונות של זירות קרב למיניהן – כי מהפכות זה בדם שלהם.

 מסקנה

כמובן שאתם חייבים לבקר בלובר. כי מי נוסע לפריז ולא מבקר בלובר? אבל אל תצפו לאמנות שתגרום ללסת שלכם להישמט.

 פינת ההתרשמות האישית

הכי אהבנו את החדר, בו מוצגים כתרים ותלבושות של המלכים והמלכות, החדרים של נפוליאון ה – 1 ונפוליאון ה – 3 – בהחלט מעוררים את החושים.

 ד'אורסיי

אם יש מוזיאון שהוא חובה להרחבת אופקים, הרי שמדובר במוזיאון זה. מוזיאון, הממוקם בתוך תחנת רכבת ישנה, בניין מרהיב כשלעצמו, סוחף אותנו לתוך עולם של סוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20, בעזרת יצירות של אמנים שכולנו שמענו עליהם.

מאנה ומונה (לא אותו אדם חברים, זה צריך להיאמר אחת ולתמיד), רנואר, דגה, גוגן ושאר החברים. אבל מעל כולם, מעל כל הציורים בנקודות ושפע של צבעי פסטל, נמצא הכוכב הבלתי מעורער (אבל מעורער לחלוטין בקטע אחר, כן) – וינסנט ואן גוך.

אם הלסת שלכם לא תישמט למראה ליל הכוכבים שלו, כנראה יש לכם בעיית ראייה חמורה ביותר וכדאי לבדוק את העניין. הצבעים, הגוונים, ההשתקפות של האורות על המים והכי חשוב – האנרגיה המדהימה שיוצאות מהציור כולו – בשביל זה חייב לבקר בד'אורסיי.

 מסקנה

אתם חייבים. תבואו לפה ישר משדה התעופה, עם המזוודה.

פינת ההתרשמות האישית

כל המוזיאון הוא תענוג אחד גדול.

מוזיאון פיקאסו

פיקאסו מרגיש כקרוב משפחה רחוק, שהכרנו בילדות. הא לגמרי בן זמננו, אפילו שעברו כבר כ – 50 שנה מרגע פטירתו. המוזיאון קטן ואינטימי, יש בו ציוריים, פסלים אבל גם דברים אישיים יותר כמו תמונות ומכתבים. פיקאסו היה שערורייתי ולא דומה לאף אחד, יצירותיו לא פשוטות להבנה ודמותו מעט מזכירה לנו את בן גוריון בתקופת העמידה על הראש. ביחד עם זאת, אי אפשר להתכחש לחדשנות ולכל מה שהוא הצליח להביע בעזרת יצירותיו.

 מסקנה

קשה לנו מעט להיות נחרצים בנוגע למוזיאון המדובר. אם אתם אוהבי פיקאסו, דרככם סלולה למוזיאון זה. אנחנו מעט יותר מתחברים למודיליאני.

פינת ההתרשמות האישית

אם בכל זאת נצטרך לציין מספר נקודות, ציור פרעה בהשראתו של אשתו האחרונה, מרשים בהחלט. תמשיכו לסקר בעקבותינו.